הלילה הזה ! רק לפני שנה

בוקר ה 27/12 - אופטימיים כתמיד מגיעים לעוד וויכוח עם הפרופ' - אולי ננסה משהו נוסף, אולי בכל זאת ניתן עוד משהו ושוב אותה תשובה שלא מבינים מאיפה אנחנו עדיין ממשיכים להתעקש. חוזר חזרה לידך, מתקרב אליך ולוגם עוד קצת מאותו חיוך שנתן כל כך הרבה כוח להיות לצדך.

מגיעה הפיזוטרפיסית ואתה כמובן רוצה להמשיך! מתחילה כרגיל בחימום קל ואז מתכוננים לעבור לעמידה - אך הפעם הגוף שלך לא יכל עוד לאותה אופטימיות נצחית שליוותה אותך תמיד- ובן רגע צנחת אחורה - מודה שאני ואמא (שהייתה כל הזמן לידך) נכנסנו ללחץ. מיד רצתי החוצה וחזרתי עם צוות רפואי שייצב אותך במהרה - ואז חזר החיוך לפנים והאופטימיות האופיינית שוב עלתה. ישבנו ואת מנוחת הצהריים העברנו בקריאה מספרים שכל כך אהבת.

במקביל ומבלי שידעת כבר התחלתי לקרוא לאחים וסיפרתי להם על המקרה שארע ובלבנו התחילה תחושה לא כל כך טובה.

הערב החל לרדת בתל השומר וכך גם הצבע מפניך... אבל אתה עוד מנסה להיאבק! (אני זוכר ששאלתי אותך כמה שנים לפני מה מקור האופטימיות והבטחת שתספר לי - היום אני יכול להעריך שזה בא לך כנראה משהיית קטן, ככה זה כנראה שילד שהיה משותק ברגליו בגיל 4 - רץ למרחקים ארוכים עד לשנותיו האחרונות, שגם התקף לב שהיה בדרך לא עצר אותו מלהמשיך לרוץ ולעבוד) התחושות בלבנו מתחילות ליפול ביחד עם חום גופך ואנו עדיין לא מוכנים לקבל את הבשורה. מחזיקים את ידך, מדברים ושרים ופשוט לא רוצים להאמין.

השעה 00:00 נכנסים ליום חדש ואף אחד מאתנו לא מוכן לצאת מהחדר ולהיפרד, עיניך כבר כבו אך נשימתך ממשיכה ללוות אותנו. אמא מרגישה שהיא צריכה לשמוע אותך עוד פעם אחת ומנסה בעדינות "רפולי" - קולה חודר את הנשמה ואתה ברגע כה מרגש עונה לה "אהה". אותנו הבנים כבר לא שמעת, אבל אותה לא אכזבת!

התיישבנו סביבך, החזקנו ידך וככל שהנשימות התחלו להתמעט אנחנו ביקשנו "עוד לא" "עוד קצת"

אל תוך הלילה נרדמנו ארבעתנו לידך - רק רצינו להעביר אתך עוד לילה אחד - חמש נשמות שנושמות בחדר - ממש כמו פעם שהיינו קטנים.

עשרה לשש, אני מתעורר במהרה - הייתה חסרה לי נשימה - אך אתה הרגשת שהבוקר עלה ושישנו ביחד אתך ונגמר לו המסע!

עוד מעט תיגמר לה שנת האבל אבל זה לרגע לא אומר שתצא מלבנו - כי אתה בשבילנו, במרחב ובזמן המוחלטים לנו - ציפור נפשנו - תמיד אתנו !

#שנה #רפימילוא #ביתהעלמיןהצבאיראשוןלציון