שלוש שנים ללכתך דבריו של אמיר באזכרה

אבא היקר זיכרונך לברכה-שלוש שנים ללכתך ... 28.12.2018

ראשית , אפתח בכך , שאני רוצה לחבר את מי שכאן , מוקירי זכרך, למה שדיברתי עליו עת עלינו לקברך ,אימא והבנים ,בערב יום כיפור האחרון ... והוא לגבי :

מה קורה לנו בעצם... ?

מה שמאפיין את משך כל תולדות מדינתנו ועמנו היה בעצם השילוב בין עצב לשמחה

קונספט של ” חגיגת אהבה ישראלית" יפה, פשוטה ואמיתית לכל מה שבעצם נולד מתהווה ומהווה כמעין טוויסט טבעי לארץ ישראל זבת חלב ודבש שנוצרה והתחילה מהחקלאות ... השדות היפים והמוריקים , תנובת הארץ , פירות ביכורינו ,תשתיות משלנו , תרבות , שירי ארץ ישראל מלאי התוכן והמשמעות , והכול מבית . . .

הימים, אבא היקר שלנו ז"ל , שבתוך התהליך של שינוי, גדילה או צמיחה ממשהו פשוט למשהו מורכב יותר מה שעשיתם בעצם , כל אחד בתחומו ובמה שחזק הוא בו סגרתם מעגלים בכדי להגיע לפתרונות ואף פתרונות יצירתיים ולעבור לשלב הבא :

STEP BY STEP WE'RE GOING TO MAKE IT

זאת הייתה הרוח באותה התקופה- הכול נבנה בשלבים , אין קיצורי דרך... שום דבר לא יכול להחליף את מה שהעידן הדיגיטלי מציע לנו : הכול מהר ובין רגע... אבל לאו דווקא אמיתי... לאו דווקא מוחשי. חברות אמיתית נבנית עקב בצד אגודל ולא ניתן לבנותה דרך הרשת בלבד . אז למה קשה לנו בעצם להיפתח ולהגיד את מה שעל לבנו... ? למה אנחנו לא מבינים שבכדי ליצור עולם טוב יותר , אנו צריכים לפרוק להגיד את מה שמפריע, לשחרר לחצים , ולהתקרב , פשוט להתקרב...

הגענו לרוויה ... ? הגענו ל-TOP ? הגענו למיצוי ? או פשוט שבענו / התייאשנו ?

לדעתי האישית , ואני מדגיש, האישית , לכל אחת מהשאלות שהצגתי התשובה הינה לא מוחלט ! ! ! אנחנו פשוט מפחדים ומפוחדים .עולם השפע גורם לנו להיות מבולבלים ואף אבודים ללא שיקול דעת אמיתי ומעשי , וזאת מאחר ואנו מחפשים את המושלמות או "לשחות עם הזרם" , במקום להיות שלמים עם עצמנו. שהרי להיות מושלם הוא מאתנו והלאה . . . למה אנו לא מצליחים לקלוט, שהמטרה האנושית מקדמת דנן ,אינה להיות מושלם ,אלא להיות אדם שלם בעל אהבה וקבלה עצמית .האיזון בין הרוך-לכוחניות, החוזקות -לחולשות, הדליל-לעמוס, הוא זה שיוצר בעבורנו את השלם שנעים לנו אתו, כל עוד ובתנאי שאנו מודעים-מסכימים ומקבלים את עצמנו כמו שאנחנו-תהיה מי שאתה, תיהנה ממה שאתה עושה ורק כך תהיה טוב יותר לעצמך ולסביבתך. מה שמנצח זה בעצם הדברים האמיתיים-המוחשיים של קבלת עצמך ועקב כך , ובעקבות כך קבלת האחר . שכחנו מה זאת אמפתיה ... קבלת את החסרונות ,ו/או החולשות .ישנה חשיבות רבה לטוב לב וחברות מעצם כך שטמונה בה קבלה עצמית עם הרבה חמלה והכרה בטוב שבנו , וברצון להעניק אותו לסביבתנו ולא הצורך לשפוט ולהרחיק מאתנו .

מה אם להקשיב לצלילי הנשמה העולה מבפנים ולהתחבר אליה ? והם אלו שאמורים להביא אותנו לרגשות של כיסוף וגעגוע, ומעצם כך , מה עלינו לעשות הלאה . לא סתם אומרים שישנה חשיבות רבה להיסטוריה ולמקום ממנו באת , כי הם בעצם יכוונו אותך ליעד הבא שלך .

כתרגול המחשה קצרצר, אבקשכם לעצום את עינכם ולהקשיב למילות השיר האהוב והמוכר שבוצע ע"י הגבעטרון בזמנו ומצביע על העומק והחיבור שנעלמו בימינו אלו ... :

"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי

ניגונים מזמורים שכוחים

גרעינים גרעינים נשאם לבבי

עתה הם עולים וצומחים

עתה הם שולחים פאורות (ענפים) בדמי

שורשיהם בעורקי שלובים

ניגוניך אבי ושירייך אימי

בדופקי נֱעורים ושבים ...

הנה אאזין שיר ערשׂי הרחוק

הביע פי אם אלי בת

הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק

איכה וזמירות של שבת

כל הגה יתם וכל צליל יאלם

בי קולכם הרחוק כי יהום

עיני אעצום והריני איתכם

מעל לחשכת התהום ... " (מילים : פניה ברגשטיין )

הייתה לנו ילדות יפה , היה לנו בעצם הכול , רק לעצום את העיניים ... לנשום ולגמוע את האוויר עוד הנקי יחסית עמוק אל הריאות ,את המראות , את הריחות ופשוט להתמכר לאותה פשטות רכה שאותה אנו יכולים לצייר בדמיוננו ובאמת את אותו הקונספט של חגיגת אהבה ישראלית , של "החומר", של הנופים ,והשדות הפרושים שאותם אף היה לנו משלנו מבית סבא וסבתא ז"ל במושב , של הכול כולל הכול , הולך ומתהווה... ,הולך ומתגבש... לכדי עובדה חד-משמעית שהכול יש לנו-משלנו ,ואנו יכולים להתוות ממנו ולצייר בעצמנו את "התמונה היפה שעל הקיר " של נוף ילדותינו ובתוכו כל המראות היפים והטובים בזכות גדולה ורבה של הבית שהענקתם לנו "ושתלתם בנו ניגונים..." , שהפירוש שבהחלט ניתן לתת בהתייחס לקונטקסט בו עסקינן הינו עצם הרעיון ,שאנחנו יכולים לסמוך על האינטואיציה שלנו כאינטואיציה מושכלת ולא רק כעניין של "לחוש" או "להרגיש" משהו, אלא ככרוכה בלתפוס בתודעה -לקלוט, להבין את המידע התחושתי שמוחנו משדר לנו. היא אינה רק תחושת בטן, אלא תהליך הכולל התבוננות פנימית, הקשבה לסביבה, עיבוד מושכל ורק אז בניית התמונה השלמה .

אבא היקר, הנה עברו חלפו להם שלוש שנים מאז נפרדנו ממך לשלום בדרך כואבת, קשה מלאת עצבות ונוגה חרישית .

שרק תדע שלא נשתכחת מלב , ואנו מזכירים אותך , והנכדים מזכירים אותך בכל מיני רגעים

ואף נערך טורניר כדורסל עירוני אמיתי ומוחשי בן יומיים על שמך ולזכרך בהובלתו של לירון בשיתוף פעולה הרמוני עם כל הגורמים והמעורבים שתרם לערך מוסף מאין כמותו , בסופו הוענקו גביעים ואף הוקרן סרט לזכרך-לא נותרה עין אחת יבשה !

אתה חסר לנו בלא מעט מהרגעים בנוף חיינו ! ! !

אתה חלק מחיינו ! ! !

אתה בלב כולנו ! ! !

תנוח על משכבך בשלום , אבא היקר שלנו זיכרונך לברכה-תהא מנוחתך עדן .

אוהבים , כואבים , עצובים וכל-כך מתגעגעים-משפחתך !

לצפייה בסרטון שהוקרן באזכרה - לחצו כאן

#רפימילוא #שלוששנים