אהבה בת כמעט 49... כמעט יובל... / שנה לאימא ז"ל כ"א בשבט, תשפ"ב 23.1.2022

אהבה בת כמעט 49... כמעט יובל... / שנה לאימא ז"ל כ"א בשבט, תשפ"ב 23.1.2022 | מאת אמיר מילוא

יסודות הבית... ערך משפחה... על כך בעצם הכול נבנה.

סיפור חיים, זיכרונות, תמונות (אלבומים) ,סרטונים וסרטים שאוצרים בתוכם רגעים יפים שברבות הימים הופכים בעצם למה שנותר בכדי לזכור את מה שהיה ומה שחווינו ברבות השנים. על מה שגדלנו, חונכנו , עוצבנו , הוספנו ולקחנו , ומה שבעצם אנו רוצים להעביר הלאה לדורות הבאים.

אני חושב שיותר מכל עמדה לנו הזכות להיות הילדים שלכם ולגדול במדינה שגם בעצם נולדה, התפתחה והתהוותה לצדכם ובעצם ברקע שכל פרט ופרט בה אכן משפיע על ההתהוות והדרך להפוך למשהו ענק , לאו דווקא פיזי.

"חוט השני" שלגביו התכוונתי שאתווה עוד ממנו זהו בעצם האות והמופת של הקשר המופלא בינכם ואלינו. לא סתם הכותרת שנתתי , כי כשהלכת מאתנו אבא, אימא לא הפסיקה לאהוב , להתגעגע ובעצם חלק ממנה פשוט נגדע עד שהצטרפה אליך למנוחת עולם. לא סתם נוצרה לנו ההזדמנות לקבור את שניכם יחד ולעלות אליכם כשאתם ביחד בצורה אחרת, אבל ביחד. האהבה בינכם נמשכה גם לאחר לכתך אבא וגם כעת כשאתם קבורים יחדיו.

אתם הורינו היקרים ז"ל באתם מרקעים שונים אך דומים. חונכתם לעזור בבית ולעבוד קשה בכדי לסמן מטרה ולהשיגה , וכך נהגתם בכל דבר וכן יד ביד במלאכת הרכבת המשפחה ושמירה על הבית ובעצם על הרוח והערכים אותם רציתם להעביר הלאה.

למדתם אותנו ערכים שעמדו הפלא ופלא ברוח התקופה .

גדלנו בשנות השבעים-שמונים-תשעים שבהחלט בהם הכול נבנה וכל העם והחברה למדנו ביחד בעצם מה נדרש בכדי לבנות ולהבנות לקראת השלב הבא, לקראת להפוך למעצמה בכל קנה מידה ,על אף שאנו בקושי נקודה על מפת העולם, אנו מדינה שיש בה הכול מהכול בכל התחומים ובכל העיסוקים ואף נחשבת בקו ראשון ואף כמובילה בהרבה תחומים שמדינות אחרות הרבה יותר "עתיקות" ואף שנחשבות ומוכרות כמעצמות מביטות בהשתהות מה על מה ואיך היה , ומה נהיה...

התחלנו מ... " קום והתהלך בארץ" בכדי ש "יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה, היא תקרא אותך אליה... כמו אל ערש אהבה " המשכנו עם כך ש "זאת אכן אותה הארץ, זו אותה האדמה ואותה פיסת הסלע הנצרבת בחמה. וכרמי עצי הזית ומסתור המעיין עוד שומרים על חלומה וחלומנו הישן". והגענו ל... "ומתחת לאספלט לבנייני הראווה, מסתתרת המולדת ביישנית וענווה" , וכל זאת בפרוס " 70 שנה במכונית, אני נוסע ומביט על מה ומה נהיה ואיך נפשי עוד הומיה..." הכול אומנם מעורבב, כור היתוך אחד גדול , מעצם היותנו... "אותה שכונה אותו רחוב ,תריסר בנים של יעקב, אוספים ביחד נדודים בתוך תרמיל געגועים" אך למרות הכול... " כאן זה בית כאן זה לב" ! ורק תראו איך הכול נשזר ומשתלב אחד בשני ועלינו רק לזכור ולהביט על כך ולראות איזה פלא שהיה לנו...

ואתם הורינו היקרים ז"ל המחשתם זאת במלאכת טווייתכם ללא לאות וללא כחל ושרק חרטתם בכפות ידיכם את הקווים של האדם שהוא בעצם תבנית נוף מולדתו , וכך כל השנים גדלתם וחנכתם אותנו בהמון חום ואהבה, בכדי שנהיה אנשים יותר טובים לעצמנו, למשפחותינו ,לחברה, ולמדינה.

ובכך למדתם אותנו המשמעות של להתעסק במהות בתכלית החיים והקשר שלה לתשוקה, קבלה, אהבה, חיבור וערך שבעצם חולשים על כל אשר ציינתי לעיל.

אימא יקרה, כבר עברה לה שנה... הזמן אומנם "טס" אך הגעגועים רק מתגברים, כואבים, מתקהים וחותכים את הלב, את הנפש ואת הנשמה פנימה-בהחלט לאבד אימא זה לאבד חלק מהנשמה שלך.

שאלו את אריאל השבוע בזום בכיתה (מאחר שאנו תחת גל נוסף ועצום של המגיפה) : מה החלום שלך... והוא ענה טבעי וספונטני בלי לחשוב בכלל : "שסבתא שלי תחזור לחיים..." והתחיל לדמוע. כמה הוא מתגעגע אלייך כמה את חסרה לו ולכולנו... גם כשמזכירים אותך והוא שומע, הוא פשוט נעמד בצד בחוסר נעימות ודומע, ואני ישר מאמץ אותו בחיבוק חזק ואומר לו שכולנו מתגעגעים מאוד... איזה קשר מיוחד במינו היה בינכם...

אני מידי פעם מתענג על זיכרון זה ועוד רבים וטובים ממך ביניהם הסמליות של החגים וחשיבותם, מאכלי החגים ומנהגיהם עוד מבית אימא ואבא שלך. ראש השנה החג שבמיוחד אהבת והיה הפייבוריט שלך, הגפילטע פיש מרק העוף עם הלוק'שנס והרגל קרושה שאהבת לפנק את אבא ביחד עם כל הסלטים המיוחדים עם הרבה שום כיאה לבית רומני .סגירת המעגל בעניין זה הינו שהיית בערוב ימייך ואחיך היקר, ראובן, דאג להביא לך לבית החולים מנות של ילדות שהכין בעצמו על אף שכבר לא יכולת לא לאכול ולא לשתות אבל רק שתריחי את הריחות. פסח עם קערת הפסח המסורתית, שבועות עם מאכלי הגבינה וביניהם פשטידת הכרובית עם הגבינה, לביבות הגבינה החמות והמתוקות ועוד עוגות שהיית עושה ומאכלים מגוונים וערבים לחיך וכל זאת מחומרי הגלם הכי איכותיים ומשובחים שיש. לא היית חוסכת עלינו אלא ההיפך הוא הנכון. תמיד היית אומרת לקצב שבשביל המשפחה שלי אני רוצה את הכי טוב וטרי שיש. אל תחסוך עליי. וזאת הרגשנו בכל ביס וביס "מבית אימא".

הותרת לנו עוד מימי ילדותינו ולנכדייך היקרים טעמים מגוונים ומשובחים שנהפכו עם לכתך לזיכרונות וגעגועים שנושאים את חותמך ומגע ידייך האוהבות והמחבקות. אין כמו הקשר והחיבור של אוכל ומטעמים בכל דבר אותו וממנו רוצים לזכור בחיים ולנצור אותו עמוק בלב. בהחלט הענקת גם להם חוויות ילדות וזיכרון כל כך חם ואוהב ממך לו זכינו כולנו.

היו הרבה תגובות נוגעות ומרגשות ללכתך ואחת מהן בולטת וקצת שונה, אני חייב לצטט ומפאת צנעת הפרט לא אזכיר ממי... "אישה יקרה, שכנה טובה עם לב ענק, אם ורעיה מסורה." תגובה שכזאת בהחלט ממצה ונותנת מושג על מי שהיית ללא צורך לפרט, להסביר ולנמק עד כמה האבדה שלך הינה עצומה בכל קנה מידה. אני מודה לך על כל זאת ובכלל על הזכות להיות בנכם. תנוחי בשלום על משכבך. יהי זכרך וזכרכם ברוך לעד.

אוהבים ומתגעגעים עד בלי גבול, משפחתך.