אבא היקר ז"ל במלאת שנה ללכתך / אובדנך {14.1.2017-שלוש עשרה חודש (שנה מעוברת) }

אמיר מילוא
Jan 13, 2017
7 min read

נפרדנו כך . . .

כי בעצם , לא הייתה לאף אחד מאתנו את "שיחת הפרידה " (כמו שקוראים לזה), וכמי שהיינו הכי קרובים אליך במהלך החיים וברגעיך האחרונים שיחה זאת הייתה עוזרת לנו , אולי בהשלמה אם היינו יודעים את אשר על לבך , או מה שעובר עליך ברגעים הקשים בהם ידענו שידעת שהסוף ממש קרוב ... אף פעם לא אמרת : כואב לי , קשה לי , אני כבר לא יכול יותר . .

אומנם ראינו וחווינו את זה עליך אך הייתה חסרה האמירה המפורשת , ה"פריקה" של הכאבים , תסכולים, תחושות והרגשות , אך בעצם זה לא היית אתה , כי אף פעם ומעולם לא היית כזה . תמיד רצת קדימה ולא קיטרת , לא התלוננת , אך דווקא בעת הקשה ביותר , לנו-לכולנו זה היה חסר. . . כל מה שרצינו זה שתבטא זאת ותיתן לנו להרגיש שאתה מודע שאנו לצדך !

כמו שלירון כתב בפוסט המרגש שהנושא שלו : הלילה הזה ! , רק לפני שנה . . . (28.12.2015)

התיישבנו סביבך, החזקנו ידך וככל שהנשימות החלו להתמעט אנחנו ביקשנו "עוד לא" . . . "עוד קצת " . . .

התחושות בלבנו מתחילות ליפול ביחד עם חום גופך ואנו עדיין לא מוכנים לקבל את הבשורה. מחזיקים את ידך, מדברים ושרים , ופשוט לא רוצים להאמין לא רוצים זאת לתפוס .

אל תוך הלילה נרדמנו ארבעתנו לידך - רק רצינו להעביר אתך עוד לילה אחד - חמש נשמות שנושמות בחדר - ממש כמו פעם שהיינו קטנים .

בעשרה לשש, הייתה חסרה הנשימה , אך אתה הרגשת שהבוקר עלה ושישנו ביחד אתך

ונגמר לו המסע !

אז כך בדיוק - ממש חסרה לנו ה"נשימה" והנשמה שלך ביחד איתה .

והפצע כה כואב , מדמם , ושותת כאילו זה קרה רק אתמול ולא עברה לה כבר שנה ! ! !

הזמן אומנם עבר , אך לא העביר ויעביר את הכאב החד שחותך וחותך אותנו מבפנים וחושף את הגעגועים הרבים והזיכרונות המתוקים לרגעינו היפים שאליהם אנו עורגים וכמהים .

עומדים כולנו מול מצבתך-קברך ומסרבים לתפוס את אשר אבדנו-

"לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן. . . " לעת / לתקופה של לפני מחלתך (ובכלל) , כשהיית בריא וחזק- איזה עולם נפלא היה לנו . . .

היום ,ברשותכם ,אני רוצה להתייחס רק למחיר האישי-פרטי של המשפחה , שהרי במהלך השנה זכינו ל"חלוק" אותך עם כל חבריך-אוהביך-מכריך-שותפיך לדרך, וזה באמת הותיר לנו ובנו תחושות גאווה וסיפוק אדירים , אך היום במלאות שנה ללכתך , אנו רוצים להדגיש את הפן הפרטי שלנו לצדך ובמחיצתך ( ויסלחו לי כל הנוכחים , ובכלל ) .

אנו זוכרים את פניך אבא כפני קטיפה-רוך ותמימות של פורקן נעורים .

לא סתם סילווה זלמנסון בזמנו רצתה , ביקשה וציירה דיוקן שלך . . . (שאף מופיע בדף השער של הספר לזכרך ) . תווי פניך היו נדירים, סוחפים , מסקרנים ומרתקים . .

פניך ,מבטך ומבעך , תמיד שדרו רוך , אנושיות , עומק, חום אינסופי , שלווה ללא מילים, הניחוחות (בעצם-הריחות) והצלילים (בעצם-טון ומקצב דבורך )- הכול היה כל כך יפה ופשוט ונגלה . "אספת" במהלך חייך מלא אנשים שסחפת אחריך בזכות אישיותך.

לא נולדת עם כפית של כסף ולא של זהב בפה , אך זכית לבית אוהב וחם ,שחינך לעבודה קשה בכל הקשור לחשיבות הלימודים ואהבת המדינה .סבא וסבתא ז"ל ,הוריך, הכירו בכך שאם רוצים להצליח ולהגיע למשהו בחיים , יש ללמוד ולרכוש ידע ולממשו לכיוון אהבת מדינתנו הקטנה ולחזקה-אחיך הבכור, נחום ,שייבדל לחיים ארוכים וטובים, ועמד לצידנו ואתנו במערכה עם לכתך מאתנו בטרם עת ,תרם את חלקו בחינוך דורות רבים והקניית ידע בתחומים מגוונים שהינם בעצם בעלי משמעות להיסטוריית עמנו ולהמשכיותו לאורך השנים הרבות בהן עבד כמורה ומחנך.

והרי אמרנו בכל הזדמנות ובמה שמקור עוצמתך הכביר מתבסס על הפשטות והרוך שהיו טבועים בך , וכחלק לא מבוטל מאישיותך הרב-גונית .

וחלק לא פחות חשוב ב"שק" תכונותיך הרבות והמגוונות , הינו התום ,שלא משנה באיזה גיל ושלב בחיים היית , הוא היה והיווה חלק בלתי-נפרד ממארג אישיותך .

אני אישית חושב שהתום הינו חלק מהמשפט אותו הטבעת בנו עוד משחר ילדותנו הלקוח מספר הילדים המפורסם של הסופר יהודה אטלס, "הילד הזה הוא אני" ואני מצטט :

"אֲנָשִׁים זָרִים שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא מַכִּיר,

מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים וְגַם פֹּה מֵהָעִיר,

הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם,

שֶׁיֵּשׁ יֶלֶד אֶחָד בָּעוֹלָם.

וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנִי."

מכאן הכול מתחיל- תתחבר לילד שבתוכך ואז ייצאו הרעיונות , החשק , הרצון החדווה והיצירה והכוח הרב , על-מנת שיכירו בך ויבדילו אותך משאר הסובבים אותך ותטביע את חותמך . זה מה שהיה טבוע גם בך לאורך כל השנים , כי בתור ילד אתה הכי בשל מבחינת מקום הכלה להתמלא מלוא החופן בחוויות והתנסויות שיכולות להוביל אותך רחוק . ולא משנה באיזה גיל אתה , החוכמה הינה לדעת תמיד להתחבר לילד שבך ,כי רק כך אף פעם אתה לא מרגיש שובע בדרכך, אלא עם רצון ושאיפה לכבוש עוד ועוד יעדים ומטרות .

וזהו החיבור גם כשנהפכת לסבא וכל כך אהבת להשתובב עם נכדיך ולהשקיע בהם את כל מרצך, ובכל אחד ואחד מהם , שמחתך ואושרך לא ידעו גבול . . .

באמת חווית דרכם את ילדותך השלישית ,והם זכו ממך למנה כפולה של אהבה, דאגה והשקעה .

בחיבתך הגדולה לספרים , העשרת את הספרייה של אריאל ו"הדבקת" אותו בחיידק הקריאה , ואף דאגת לכתוב לו הקדשה , המתחילה : "לאריאלי החמוד . . . " , ועד היום , בכל פעם שהוא מבקש שנקריא לו , אנו חייבים להתחיל ולומר לו את אשר הקדשת לו במילים : "לאריאלי החמוד..." , כי אחרת הוא מסב את תשומת לבנו ואומר שנקריא לו את מה שסבא רפי כתב לו ! פשוט ככה זה עם סבא כמוך- כל הספרים והסיפורים בעולם נכתבים רק בשבילך . . .

לא סתם אתה צרוב על לוח ליבם של ילדים טהורים ,תמימים ומדהימים ,ילדינו: עידו ,אריאל , ועומר שכמה שאתה חסר להם !!! אוהד , נכדך הקטן , לא זכה להכירך , כמו שאתה לא זכית להכירו ,כי באמת ובתמים הם זכו לסבא נדיר ברוחו ונפשו !!! סבא סבלני , דואג ואכפתי שמחכה על כל עיסוקיו הרבים והמגוונים , רק להגיע ולהיות במחיצת הנכדים , שהינם הפרס שלו בחיים .

וכמה הם מבקשים . . . כמה הם מייחלים . . . שתחזור לחיים !!!

אם אנחנו כמבוגרים לא יכולים להכיל את אובדנך העצום , איך לכל הרוחות , יכולים להכיל זאת ילדים קטנים שאותך מאוד אוהבים , ואתה כל כך חסר להם בנוף ילדותם .

אבא , כמו שיפעת הבטיחה , ולי נותר רק לומר לך כאן ועכשיו ,שכמו שאתה זכית להכיר אותה-שהבטחתה שווה זהב ! ! !- אוהדי הקטן יכיר אותך דרך הסיפורים , התמונות , הסרטונים והחוויות. הוא יכיר מי זה אבא / סבא / חם - רפולי שלנו , ציפור נפשנו ! ! !

אומרים ש"הגשם ישטוף את הדמעות, אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות. . . הן זולגות אל הקבר החם- יורדות בכל העולם" .

לא אחת ובכל מיני סיטואציות , אנו נזכרים ומזכירים אותך כחלק בלתי-נפרד מאתנו וממה שאנחנו. אתה אומנם כבר (פיזית) לא אתנו , אך אתה תהיה קיים בלבנו לעד .

זוכרים ,מתענגים ונוצרים בגעגועים את שנות ילדותינו בהם הרגשנו וחשנו עד כמה כיף להיות ילדים שלכם , נטולי דאגות , עטופים בחום ואהבה אינסופיים , מעין "חומת מגן" וירטואלית שנותנת לך את התחושה שאתה בעצם יכול לעשות הכול ולא לפחד , כי תמיד יש מי שמחכה לך ואוהב אותך ללא כל תנאי וסייג , אלא כחלק בלתי-נפרד .

למדתם אותנו , או יותר נכון , השרשתם בנו איך בעצם לראות / לשייך את כל הדברים הטובים והפחות טובים/ קשים כרגעים של התמודדות ולמידה , איך ממשיכים מכאן והלאה . . .

ה"אופטימיות הנצחית" שכל כך אפיינה אותך ,ונתנה לנו להבין שבעצם באם אין בך אופטימיות: איך תרוץ . . . לאן תרוץ . . . והכי חשוב- בשביל מה תרוץ . . . ?

האופטימיות היא בעצם המנוע-המוטיבציה-הדלק-השמן-הכוח שלנו בהנעת ה"עגלה" למרחקים ארוכים במסלולי החיים . היא בעצם גם "משליכה" על כוחנו-עוצמותינו המנטליים גם בניווטה של אותה ה"עגלה" למחוזות חפצינו .

היא בעצם הסוד הכמוס בהבדל בין "סתם" לחיות , כי זה מה יש . . . , לבין לקחת אחריות ושליטה (עד כמה שניתן ) על חיינו ומהליכנו , בכדי לשאוף ולהכניס אליהם את פאן/ מדד האיכות ליצירת משמעות אמיתית למעשינו ומהלכינו .

אתה בהחלט עשית את המיטב והמרב בכדי להשיג את אותה האיכות ו"לירות" לכל הכיוונים ובכל ההיבטים , אישיים , משפחתיים ,מקצועיים ואף הוכחת זאת והצטיינת בכל אשר "נגעת" (וכנגזרת מזאת , אנשים וכל יצור חי אחר , בכל מיני "נקודות" אף זכו ל"געת" בך ולהכירך ) , וערך המוסף לכל זאת הינו ש"עשית זאת בדרכך . . ." , והיית אף מודע לכך וזה אומר לנו , שדיבורים לא שווים כלום כל עוד לא מתורגמים למעשים .

השילוב הנדיר שבך בין אנושיות אדירה , אהבה ודאגה אינסופיות, חוכמתך המפליגה ונוגעת בל כך הרבה תחומים ראליים כהומניים וחוכמת החיים שלוקחת את כלל מרכיביך בחשבון מחד ,ובין היותך "איש הברזל" , "טרזן האנושי" בעל השרירים האדירים, מאידך-סמלו בעבורנו לאורך כל השנים את כוחך וחוסנך , בהליכתך עם אימא שלנו ,שתבדל לחיים ארוכים וטובים, ב"ארץ לא-זרועה".

אך יחד עם זאת גם אומרים ש"לא לעולם חוסן"- עצמה וכוח הם זמניים ולא צפויים להמשיך לתמיד... לצערנו הרב .

הכה בנו כברק כשעשינו אזכרה להוריך-בפעם הראשונה-בלעדיך ! ! ! , שהרי אתה לאורך כל השנים , כמו בכל דבר שעשית , בעצם הובלת את ה"מחנה" ובעצם הוות את "עמוד האש לפני המחנה" , והפעם הראשונה שעשינו זאת בלעדיך, ושנחום עדכן אותם (כמו שנהגתם במהלך השנים שחולפות) במה שונה השנה, ואמר ש"רפי נפטר" , זה אותנו שבר-פירק לחתיכות ולגורמים .גם אותך אבדנו ,לאחר מאבק קשה , אמיץ ובלתי-מתפשר במחלה קשה ונוראית שמולה נלחמת בעוז ובגבורה , אומץ ותעוזה עד שלא יכולת עוד לה . ניצחונך הוא בהרבה קרבות בתוך מלחמה זאת , אך הסוף , לצערנו , היה ידוע מראש . ולכן , לא סתם אומרים , שאין ניצחון במלחמה , אלא בקרבות שבתוכה-אף צד לא מנצח אך יש צד מפסיד , ובגדול , והוא : אנחנו-פספוס עצום , מבחינתנו . מחיר זה הינו כבד , יקר וקשה מכל .

אז בעצם-לא נותרה כל ברירה אחרת, וכל נחמתנו הינה בכך , שתם ונשלם סבלך .

כי אין כל נחמה אחרת באובדנך ! ! !

תמיד נזכור וננצור אותך כאבא שלנו , הכי טוב , מספר 1 , הכי טוב בשבילנו ועבורנו .

לא יכולנו לבקש אבא אחר , ומודים אנו שגם אתה זכית להרגיש שהיינו לצדך כחומה אדירה חמה ואוהבת ברגעיך הכי קשים והאחרונים !!! הרגעים בהם לא ידענו ממש מה עובר עליך בתוך ואל תוך עצמך , וכל כולנו תקווה שלפחות ידעת שאנו אתך (רק תראה עד כמה חשוב לנו שבאמת ידעת שאנו-כולנו לצדך ) .

אבא היקר , לאדם תפקידים רבים בחייו , בחלקם הוא מצליח יותר בחלקם הוא מצליח פחות- אתה הצלחת בכולם !!!!

לכתך / אובדנך הינו עצום בכל קנה מידה , אך יחד עם זאת :

" אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ , בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם " .

הנה היום , או יותר נכון מחר (שבת) ,תיגמר לה שנת האבל אבל זה לרגע לא אומר שתצא מלבנו ונשמתנו כי אתה בשבילנו, במרחב ובזמן המוחלטים לנו - ציפור נפשנו - תמיד אתנו !

לנצח תהיה נוכח וחקוק על לוח לבנו כחלק מהווייתנו ,מחיינו ובקרבנו .

תנוח בשלום על משכבך , בגן עדן תהא מנוחתך .

אוהבים ומתגעגעים עד אין קץ , משפחתך L